<h1>הפרדס לרש"י הלכ' מודעה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
וששאלתם, תניא, הרי שהיתה פתו אפוייה, וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה, מכניסין את המת בחדר, והחתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש. ואחר כך נוהג ז' ימי אבילות, וכל אותן הימים הוא שוכב בין האנשים, ואשתו ישינה בין הנשים. ודוקא אמה של כלה או אביו של חתן (אבל) דליכא דטרח להו, אבל איפכא לא. ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום. וכן הלכתא.
<h2>דף ס:</h2>
ולמה אסר רחמנא בשר בחלב, לפי שחלב נהפך לדם והדם בחלב. ומניין שהחלב נהפך לדם, אלא כיון שהעזים מתעברות החלב נהפך לדם. והדם לחלב מניין, אלא כיון שהאשה מתעברת אינה רואה דם נידות, אלא אותו נעשה חלב לתינוק. ועליו הכתוב אומר [איוב י"ד] מי יתן טהור מטמא, לא אחד אחד הק[דוש] ב[רוך] ה[וא], שהוא אחד.
דין אלמנה שמתה (וילדה) [ולדה]. שאלו עליה במתיבתא, שצריכה להמתין כ"ד חדשים לפי שפעמים חונקתו. ואם מת הוולד תחילה לאביו אפי[לו] יום ואפי[לו] שעה אחת תינשא אפי[לו] בתוך ג' חדשים. וכן כתוב בכתובות [פרק] א[ף] ע[ל] פי וכו'. ועוד נאמר עליו טעם אחר, כתוב בתור[ה] ג' פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו. מפני מה. אלא אחד כנגד העומד, ואחד כנגד הנשואים, ואחד כנגד בשר בחלב. האחד כנגד העומד, שלא יהא בהן חלב, שאם יהיה בהן חלב היה הזרע פסול להקריבו. והשני כנגד הנישואין, שכיון שמת אחד מישראל והניח את אשתו מיניקת אסור להינשא עד שתשלים תשל"ב ימים, עושים כ"ד חודשים ושני ימים כמניין תבשל, ואפילו מת התינוק ואפילו אם נתנתו למינקת אסור לבר ישראל לישאנה עד שתשלים תשל"ב ימים. ואמר[ו] רבותי[נו] ז[כרונם] ל[ברכה] אם נתנתו למינקת לאחר שמת אביו אין בידה כלום ועליו אמ[ר] הכתוב [משלי כ"ג] אל תשג גבול עולם (וכשמת) [ובשדי] יתומים אל תבוא, ואל שדי (בת') [כתיב], שלא יבוא כשהם של יתומים. ואחד כנגד בשר בחלב שאין רשות לבר ישראל (רשות) לאכול בשר בחלב (שיאכל).
<h2>דף עג:</h2>
טעות שתי נשים היכא דמי, כגון שקידש ראובן אחת על תנאי והכניסו לו אחרת ולא התנה עמה ובעלה סתם, רב אמר צריכה ממנו גט, שהיה לו לבדוק בשעת בעילה, ולא בדק. וכיון שגמר דעתו על בעילה, אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וצריכ[ה] הימנו גט. ושמואל אמר אינה צריכ[ה] הימינו גט. א[ף] ע[ל] פ[י] שזו שהכניסו לו, לא אותה קידש, אלא דעתו על אשה ראשונה שהתנה עמה בשעת קידושין היתה, ושנייה אינה צריכה הימינו גט. וטעות אשה אחת, מתני[תן]. המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, וכו'. וטעות אשה אחת כעין שתי נשים היכי דמי. כגון שקידש אשה אחת על מנת שאין עליה נדרים, ובקש לישא אחרת, והתעו בו וקדשו לו אשה ראשונה (כ)[ב]סתם, אמר[ו] לו אחרת היא, וקידש סתם וכנסה ונמצאת ראשונה ונמצאו עליה נדרים, רב אמר צריכה הימינו גט, א[ף] ע[ל] פ[י] שהתעו בו, כיון שבעל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וצריכה הימנו גט. ושמואל אמר כיון שנמצאת שהיא ראשונה דעתו על (גידושי) [קידושי] הראשונה, וקידושי הראשונה יש בהם תנאי, ולא תפסי בה קידושין ואינה צריכה הימינו גט.
